ראשי » אינטרנט, כללי

הבלוג כעמוד זכרון

18 באפריל 2010 | | אין תגובות | מאת אליקו יצחקי
תגים: , ,

פוסט שכתבתי בעבר בבלוג שלי בתפוז והחלטתי לשתפו שוב לכבוד יום הזכרון.

לפני כשלוש וחצי שנים קראתי ב Ynet כתבה על סמל אנדריי ברודנר, חייל צה"ל אשר נפל בלבנון כאשר הטנק בתוכו שהה ספג פגיעה ישירה של טיל נ"ט.

בכתבה צויין שלאנדריי היה בלוג בתפוז בו הוא שיתף את הגולשים בחוויותיו הצבאיות.

למראה האירוניה בפוסט האחרון שלו אנדריי רשם:

"היום אני יהיה שם, אולי תקראו על זה בחדשות. זה יימשך כמה ימים, יכול להגרר יותר, אבל לנו יש ציוד שיכול להספיק להרבה זמן. הרבה חוזרים עם דם על הידיים (ועכשיו הם סלבס כי רשמו עליהם ב-ynet). וויש מי לאק. פיס"

אז את האיזכור המיוחל ב Ynet אנדריי קיבל ואני בטוח שכל הקרובים לו ואף אנדריי עצמו היו מוכנים לוותר על תואר ה"סלב" רק שישאר אלמוני ובחיים כפי שהוא היה רק לפני מספר ימים.

הבלוג של אנדריי ממחיש את העוצמה שיש לבלוגים ולרשתות החברתיות בפרט במצבים כאלה.

כאשר נכנסים לבלוג של אנדריי רואים כמובן את הפוסט האחרון אשר הוא רשם, לאותו פוסט קיימות מעל ל 500 תגובות, כמובן שכל התגובות נרשמו לאחר שהוא נפל.
מצד שמאל של הבלוג ניתן להבחין ברשימת הבלוגים שאנדריי היה נכנס אליהם באופן קבוע.

כמובן שרוב אותם בלוגים שייכים לבלוגרים אשר היו בקשר כלשהו לאנדריי אשר משיטוט בחלקם ניתן ללמוד על הקשר של הכותבים לאנדריי ועל החוויות המשותפות שעברו יחד.

כמובן שדרך הבלוגים של אותם גולשים והתגובות של הפוסטים השונים ניתן להגיע לעוד ועוד גולשים אשר הכירו בצורה כזאת או אחרת את אנדריי ובעצם בכמה לחיצות עכבר ניתן להתחיל להכיר את אנדריי, מי הוא היה, מה הוא אהב, מי היו החברים שלו ועוד הרבה פרטים שלא רואים בשקופית הממלכתית אשר מופיעה בטלויזיה כאשר מודיעים על מות של חייל או בכתבה הקצרה המופיעה בד"כ בעיתון וזה ממחיש בשבילי יותר מכל את העוצמה שיש לאינטרנט, פתאום מבינים שהאינטרנט זה לא רק מילים ופירסומות, האינטרנט הוא כלי להביע חששות,רגשות ובעצם כל דבר אותו אנחנו עושים בעולם הלא וירטואלי, בהבדל אחד: שכולם שותפים לאותן תחושות.

אין מה לעשות, אותם חיילים הם ברובם סה"כ נערים, בני 18 פלוס.

אותם נערים גדלו לתוך עולם האינטרנט. הם מנהלים בלוגים,פרופילים בפייסבוק ויש להם עוקבים בטוויטר. יש להם חברים אמיתים אבל גם חברים וירטואלים.
רובם החלו לכתוב בבלוג מגיל צעיר ולכן ניתן לעקוב בעזרת הבלוגים שלהם אחרי תהליך ההתבגרות שלהם מאז שהיו נערים צעירים ואולי ואף לפני.

כאשר אותם חיילים נופלים, הכינוי שלהם במסנג`ר ממשיך להופיע במצב לא זמין, הבלוג בתפוז או בישראבלוג לא נסגר ופרופיל הפייסבוק חי וקיים.
למרות שהם לא בחיים הם כאן ואיתנו. הכינויים שבחרו, התמונות שהעלו והטקסטים שכתבו, כולם זמינים לעד.

וכמובן שלאותם חיילים יש חברים וחברות בגילם שגם להם יש בלוגים שבהם הם כותבים הם משתפים את תחושותיהם עקב האובדן וגורמים לחבריהם לא להשכח.

בעולם האינטרנט למשפט הנפוץ "עם העיתון של היום עוטפים את הדגים מחר" אין ממש משמעות. אולי בעיתונים התמונה של אנדריי התנוססה בעמוד הראשי ליום אחד אבל כמעט בטוח שהבלוג שלו ימשיך להיות זמין גם למחרת ,בשבוע שאחריו וגם עוד כמה שנים טובות . גולשים ימשיכו לגלוש אליו, יתכן ואף ימשיכו להגיב בו ומונה הצפיות של הבלוג כמובן יגדל. רק חבל שאנדריי לא.

קרדיט התמונה: by Ester Inbar, available from http://commons.wikimedia.org/wiki/User:ST

אליקו יצחקי

אודות אליקו יצחקי

אליקו יצחקי הינו המייסד והעורך הראשי של הבלוג.

Bookmark and Share

הוספת תגובה

הוסף את תגובתך למטה או שלח טראקבק מאתרך. תוכל גם להרשם לעדכון על התגובות באמצעות RSS.