ראשי » אינטרנט, כללי, פוסטים אורחים

גוגל ופייסבוק "מלכלכות" את התוכן באינטרנט

26 ביוני 2010 | | תגובה אחת | מאת ירון אחר
תגים: , ,

*המאמר שלהלן פורסם במקור ב"גלובס", ומובא כאן בגרסתו הארוכה והמנומקת.

מה באמת מעניין אותנו באינטרנט?

קחו הצצה מהירה בניוז פיד שלכם בפייסבוק. רשימה אפשרית: תמונות מחתונה, וידאו, קישורים לכתבות, דיווחים על עייפות או על יקיצה, עוד תמונות, הפעם של חלון ראווה וביקיני מנוקד, עקיצה אודות תכנית טלוויזיה והרהורים פומביים ללא קיטלוג.

עכשיו תשאלו את עצמכם לרגע מה תפקידו התרבותי של פייסבוק בחייכם (מבלי להיכנס להיבטים התקשורתיים, האינטראקציה, ההצצה והאקסהיביציוניזם): בידור קל ואינפורמציה מהירה, או אספקת התוכן הטוב ביותר עבורכם (זה לא חייב להיות מנוגד, אגב. יש כאלה שהדיווח אודות טעמו של יופלה אפרסק ותמונה של חלון ראווה הם תוכן יומיומי חיוני עבורם. על ביקיני מנוקד יש פחות ויכוח).

בין גלי ההדף שפייסבוק יוצרת בימים האלה והאיום המשתמע על גוגל, התעוררה שאלה אחת, רלוונטית אם תרצו: עד כמה התכנים שאנו יונקים מהאינטרנט הם בעלי ערך, כלומר גם רלוונטיים וגם חשובים.
"רלוונטי" הוא תוכן שחיפשנו בפועל וגם תוכן שהציפו עבורנו ובאמת עשוי לעניין אותנו. "חשוב" יכול להיות תוכן המוגדר כאיכותי, כיעיל או כחיוני (ר' תרשים).

היום, כשפייסבוק הופך להיות סביבת המגורים שלנו יותר מאשר עיסוק זמני, וגוגל כבר מזמן משמש כגורו המספק מענה לכל תהייה, נשאלת השאלה: מי יכול או רשאי לקבוע מה באמת מעניין אותנו, בייחוד אם לא הגדרנו את זה באופן שאינו משתמע לשני פנים.

הרלוונטיות של עורכי התוכן

ממש עד לפני רגע מרכז העולם המקוון היה הפורטלים הגדולים כדוגמת  Ynet, וואלה, AOL , Yahoo, שעורכי התוכן שלהם בחרו עבורנו את השיח הציבורי בכל תחום וקבעו מה ראוי יותר לקידום. והנה, עידן חדש הגיע, והוא מאיים לייתר את אנשי המקצוע הללו. האינטרנט הוא הדמוקרטיה החדשה, ואיש הישר בעיניו ישבץ.

ניכר שתהליך המעבר מהגולש הפסיבי לאקטיבי תרם לבלבול היסודות (כמו שהתקשורת בין צרכנים למפרסמים היא דו-כיוונית היום, ותהיה הרבה יותר מחר). שנית, צריך לזכור שיש יותר יצרני תוכן היום מאי-פעם, ולבטח הרבה יותר 'עורכי' או 'מגישי' תוכן, מה שנקרא 'בהתנדבות'. אלו אתם, החברים שלכם וגולשים אחרים המעלים, מדרגים או מגיבים על תכנים.

אבל האם במקרה של צריכת תוכן, בניגוד למסרים פרסומיים שאותם הרוב יעדיפו לסנן בעצמם, עדיף שנתערב? האם יש לנו או לחברים שלנו, בדרך טבע, כישורים של עורכי תוכן? שאלה טעונת דיון כשלעצמה.

ניתן להתווכח עם הזכות של עורכי תוכן לקבוע עבורנו, אבל ההיענות להמלצות שלהם (קרי, הביקור באתרים שלהם) פירושו שאנו סומכים על הבחירות שלהם שיעניינו אותנו, ומזה יוצא בעקיפין שגם אנחנו בוחרים. זה מתחזק כשאנו עושים שימוש בריבוי מקורות, ואוספים בקורא RSS או באגרגטור מועדף את האתרים המוערכים בעינינו. כך אנו גם מצמצמים את ההישענות על העדפות של אתר/עורך מסוים.

אפשר להשוות את המצב הנוכחי לתופעה ישנה: מישהו זוכר את אינדקס הקטגוריות של יאהו בשלהי שנות התשעים? אלו, אם תרצו, היו עורכי התוכן הקודמים של מנועי החיפוש ובכלל. קיטלגו את המידע הרצוי וקיבצו אותו כך שאתר ששובץ תחת קטגוריה קיבל גושפנקא אמיתית להשתייכותו לתחום, לרלוונטיות שלו. היום, כמובן, כמעט הכל אוטומטי.

אילו בעיות פייסבוק וגוגל יוצרות?

גוגל מתיימרת לסדר את המידע ברשת. פייסבוק (לפחות בחדשות ה"מובילות") – למיין את התכנים ה"נכונים", אלו המסופקים ע"י מעגל החברים שלנו.

שתיהן, במקרים רבים, חוטאות לכוונתנו. אנחנו יכולים לדעת רק על חלק מהשיקולים שהביאו סטטוס או אתר מסויים לפיד או לדף התוצאות הראשון, ולא תמיד אלו שיקולים שימצאו חן בעינינו.

וגם כך, כאשר פייסבוק מציעה לנו תכנים שנאספו רק ע"י מעגל החברים שלנו, האם זהו פילטר מספיק מהימן? ודאי שלא. נסו לבחון את רשימת החברים והאנשים שאתם מכירים בפייסבוק. סביר שיש כאן כמה מאות: לא תוכל להבטיח לעולם שכולם בעלי טעם דומה לשלך. גם אם אלו אנשים שהכרת מהתקופה שיריתם יחד גונגלך מגגות, לא בטוח שגיבשתם טעם תרבותי דומה מאז.

הבעיה השניה נוגעת לפלורליזם, לעושר תרבותי, למקורות ידע חדשים, להתפתחות ולפתיחות: כשרק אנו והחברים בוחרים מה יוגש לנו, אנו מסתכנים באי התבוננות בדעות שונות משלנו ובדברים הנמצאים מחוץ למעגל החברתי-תרבותי שלנו. התוצאה – סגירות, אי התחדשות, והפיכתנו לצאן שאינו מכיר שדה מרעה אחר. יובל דרור הזכיר את זה באחת התכניות של לונדון וקירשנבאום.

(זכרו מה הלך במשך שנים בפלייליסט של גלגל"צ, עד שהמוסיקה הים-תיכונית הוכיחה שהיא מעניינת הרבה יותר אנשים משניתן לדחוס ברחוב קטן אחד ביפו.)

וזה לא נגמר כאן. הקישור בפייסבוק לדף יחיד המייצג מונח כלשהו פוגם. מן הסתם, יכולים להיות דברים שונים העונים על הגדרה אחת (כפי שכותב אלכס איסקולד ב- Readwriteweb).

באופן דומה, בגוגל, חשיבות הקישורים (ככל שיותר קישורים מובילים לאתר כלשהו כך יתחזק במעלה תוצאות החיפוש, ואף יחזקו את הזיקה בין הביטוי המקשר לבין האתר) הביאה לכך שהרבה קישורים יפנו למקום שלא אליו רצינו להגיע.

ואם זה לא מספיק, ההבנה לפיה דחיסת ביטוי חיפוש מסוים יותר פעמים בעמוד (צפיפות) או כמה שיותר ביטויים רלוונטיים לנושא מסוים בעמוד אחד, יגבירו את הסיכוי להשפיע על  התוצאות – מעמיסה על הרשת ערימות של תוכן שניתן לכנות כזבל, בלי מרכאות. נסו לבדוק, כשאתם מחפשים מידע אודות מוצר או שירות מסוים, כמה מתוך ה"מאמרים" שעלו נתנו באמת מידע מוסמך ומקיף, וכמה מקורם באתרי שותפים שמפנים לאתר בו ניתן לבצע פעולה שמטרתה הסופית רכישה, או "אתרים" המציגים בליל מלים מתובל בקישורים שמטרתו לקדם אתר מסויים בתוצאות החיפוש.

מלבד ההפניה למקום הלא נכון והניסיון לשרבב אלמנטים מסחריים, התוכן ה'מלוכלך' כולל במקרים רבים גם הרבה מידע ממוחזר, לעוס, שטחי וחוזר על עצמו, ולך תדע על כמה הנחות שגויות של כותב המאמר המקורי (ילד בן 17 שיודע לכתוב, למשל, אך לא מבין באינסטלציה) הם חזרו.

אלו חלק מהגלגלים שהניעו את התקווה לקיומו של ווב סמנטי, שיידע לחבר אותנו למושא המדויק בו אנו מעוניינים (דוגמא פשוטה: Apple יוביל להגדרה של תפוח ולא לחברה הפופולארית ביותר בימים אלו).

כמובן שלא הכל 'נגוע'. גוגל הוא עדיין מנוע חיפוש נפלא, וחשוב להדגיש שאנו מדברים רק על פן אחד של שהותנו בפייסבוק, שהוא יכולתה לערוך ולהגיש לנו את התכנים שלהם נרצה להגיב או להתייחס, ואיננו דנים בצורך באינטראקציה בפני עצמו, שפייסבוק למדה ולומדת אותו עבורנו מהר מאיתנו, ומצליחה להפליא בתובנות חדשות אודות דברים שלא ידענו שאנחנו אוהבים ללחוץ עליהם.

אז מה לעשות עם המאמר (התוכן) הזה?

עד כמה באמת אנחנו רוצים שעורכים יסדרו לנו את התוכן? בד"כ התשובה האמיתית, לא בהכרח המודעת, תהיה: ככל שטעמם קרוב יותר לטעמנו.

אבל גם אם לא – עורכים עשויים לאתר עבורנו תכנים שעל פניו לא היינו מנסים להגיע אליהם לעולם, ולהגיש אותם באריזה המתאימה לנו.

דוגמא לתוכן כזה, כביכול "משעמם" ולא רלוונטי לרבים מאיתנו, היא חוקרת מוח בשם אלומית ישי, השוטחת את תוצאות מחקריה באינטרנט וקושרת אותם לנושאים יומיומיים לחלוטין, שדווקא עשויים לעניין, לפחות את הרעבים שבינינו, כמו הקשר בין מקדונלדס להתפתחות המוח באבולוציה. גם ההגשה קובעת, אם כך.

מה נוכל לעשות כדי לשפר את היצע התכנים המוגשים לנו ברשת? מקבץ פתרונות אפשרי יכלול מאמצים לקידום הווב הסמנטי, שינוי האלגוריתמים האחראיים להתאמה אוטומטית של תכנים, וכמובן, שימוש בבני אנוש. ועדיין ניתן לקרוא לזה עורכי תוכן.

המכונה, למרות המאמצים לפשט עבורה את הכל למונחים ספרתיים, עדיין מתקשה להחליף אותנו. היא אולי יודעת 'לעשות עניין' מסרט של פול תומס אנדרסון, אבל בטח לא למדה להתרגש מממנו.

ירון אחר הוא סמנכ"ל Ynet לשעבר והיום מנכ"ל קיוון אחר, תכנון אסטרטגי וניהול מיזמי אינטרנט.

הרשמה לקבלת עדכונים במייל על פוסטים חדשים, מאמרים מקצועיים, מדריכים ועוד.
ניתן גם להתעדכן דרך RSS, טוויטר ודף הפייסבוק של הבלוג.

ירון אחר

אודות ירון אחר

ירון אחר הוא סמנכ"ל Ynet לשעבר והיום מנכ"ל קיוון אחר (kivoon.co.il), תכנון אסטרטגי וניהול מיזמי אינטרנט.

Bookmark and Share

תגובה אחת »

  • סירו כתב:

    לגבי התאמה לפלורליזם לעומת מעגל חברים מיידי:
    אני זוכר מהחדשות דווקא מחקר שטען ההפך
    שמעגל החברים המידי שלנו הרבה יותר מגוון ממה שאפשר היה לדעת
    ואין שום הוכחה שזה יביא לדילול.

    גם מנסיון אישי בפייסוק אני פוגש הרבה יותר תכנים שמחדשים לי או סותרים את דעותיי.

הוספת תגובה

הוסף את תגובתך למטה או שלח טראקבק מאתרך. תוכל גם להרשם לעדכון על התגובות באמצעות RSS.